תקציר
אֻמָּתָם לֹא הָיְתָה לָהֶם אֵם. לֹא יָדְעָה בְּצֵאתָם לַדֶּרֶךְ. הָיָה לַיְלָה עָמֹק וְנוֹשֵׁם כְּתָמִיד בְּנִיסָן-הַיֶּרַח. וְיָשְׁבָה בּוֹ עֲדַת נְעָרִים בְּנֵי-בְּלִי-שֵׁם, חֲשׂוּפֵי מַרְפְּקִים וָבֶרֶךְ. הֵם הִקְשִׁיבוּ הַקְשֵׁב וְהַחֲרֵשׁ אוֹ שִׁלְּבוּ בַּשִּׂיחָה דְּבַר-וִכּוּחַ. לִפְנֵיהֶם, עֲלֵי רֶגֶל שֶׁל אֵשׁ, מְדוּרָה חָגָה-נָעָה בָּרוּחַ. לֹא יוֹתֵר. אַךְ בִּכְתַב הָאֻמָּה הָעִקֵּשׁ אוֹתוֹ-לַיְלָה נֶחֱרַת עֲלֵי לוּחַ. אֶת הָעֹל הַפָּשׁוּט כֶּעָפָר הֵם נָשְׂאוּ בְּלִי הַבֵּט אָחוֹרָה. לֹא תָּקַע לִפְנֵיהֶם הַשּׁוֹפָר, לֹא לֻטַּף קָדְקֳדָם בְּלֵיל-חֹרֶף. לֹא. בִּשְׁנֵי שַׁרְווּלִים הַקְּשׁוּרִים לַצַּוָּאר רַק הַסְּוֶדֶר חִבְּקָם מֵעֹרֶף. נַעֲלַיִם נֻקְשׁוֹת, יַלְקוּטִים, סְעֻדָּה שֶׁל זֵיתִים וּפְרִי-תֹּמֶר, וְסִפְלֵי אָלוּמִינְיוּם קְמוּטִים וְרֵעוּת, וְקָרְבָּן לְאֵין אֹמֶר. מַה נּוֹסִיף וְנִמְנֶה?... מִדְּבָרִים פְּעוּטִים נוֹצָרוֹת אַגָּדוֹת. זֶה הַחֹמֶר. מַה נָּשִׁיר עֲלֵיהֶם? מַה נָּשִׁיר? הֵם עוֹשִׂים זֹאת יָפֶה מֵאִתָּנוּ. בְּעַצְמָם הֵם כּוֹתְבִים לָהֶם שִׁיר, וַאֲפִלּוּ סְפָרִים כְּבָר נָתָנוּ... זֶהוּ טִיב הַפַּלְמַ"ח. הוּא אֵינֶנּוּ מַשְׁאִיר כָּל מְלָאכָה לְ"שֶׁלֹּא מִשֶּׁלָּנוּ"... אֲבָל כָּכָה יֻגַּד נָא לֵאמֹר: נְעָרִים, לֶהֱוֵי נָא יָדוּעַ – בֵּין חַגָּיו הַגְּדוֹלִים שֶׁל הַדּוֹר אֵין יָפֶה מֵחַגְּכֶם הַצָּנוּעַ. לְמוּלְכֶם הָאֻמָּה עַל סִפּוֹ שֶׁל הַדְּרוֹר מִשְׁתַּחֲוָה. וּבוֹכָה. הֲבִינוּהָ. כ"ח בניסן תש"ח
