סִיּוּם

תקציר

לאה גולדברג א בַּלֵּילוֹת בְּעָצְמִי אֶת עֵינַי רָאִיתִי עָלֶה. רַק עָלֶה - וְיָדַעְתִּי כִּי טוֹב. הַנְּהָרוֹת הולְֹכִים אֶל הַיָּם וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא, וְלָכֵן יָדַעְתִּי כִּי טוֹב. אֵי בָּזֶה עַל קִבְרֵי מֵתַי דֶּשֶׁא רַךְ עוֹלֶה דֶּשֶׁא רַךְ וְיָרֹק רַעֲנָן וְרָטֹב. וְדָמָם זָרַם אֶל הַיָּם וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא, אֱלֹהַי הַבּוֹרֵא עוֹלָמוֹת, הַמַּצְמִיחַ אִילָן וְעָלֶה, אֱלֹהַי, הַאֻמְנָם זֶה טוֹב? ג דִּמִּיתִי, שֶׁהַזְּמַן עָמַד מִלֶּכֶת, שֶׁעוֹד עוֹמְדִים כְּאָז בְּלִבְלוּבָם עֲצֵי תַּפּוּחַ, אוֹ גַנֵּי שַׁלֶּכֶת פּוֹרְשִׂים כְּאָז אֶת שְׁטִיחַ זְהָבָם. כְּמוֹ לֹא נֶחְרַב עָלֵינוּ עוֹלָמֵנוּ, כְּמוֹ לֹא נֵדַע אֶת כָּל אֲשֶׁר נֵדַע, כְּמוֹ עוֹד עוֹמֵד בֵּיתֵנוּ וּמְקוֹמֵנוּ שֻׁלְחָן לָבָן עָרוּךְ לִסְעוּדָה. הַכֹּל, הַכֹּל, אֲשֶׁר אָהַבְנוּ פַּעַם חוֹלֵף בְּתוֹךְ עֵינֶיךָ הַלַּחוֹת. אַל תִּסְתַּכֵּל בִּי כָּךְ, כִּי אֵין שׁוּם טַעַם לִזְכֹּר, מַה שֶּׁקּוֹרְאִים, הַנִּשְׁכָּחוֹת. הַנִּשְׁכָּחוֹת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִשְׁכֹּחַ, הָאֲבֵדוֹת שֶׁאֵין מֵהֶן מִפְלָט - ד אֶל הַשֶּׁקֶט הַזֶּה יִתְפָּרֵץ קוֹל הָעוֹלָמוֹת הָאֲבוּדִים. יוֹם כִּי יְפַתֵּנִי לִתְנוּמוֹת, לַיְלָה יְעִירֵנִי מֵחֲלוֹם. הַמַּלְאָךְ בּוֹכֶה עַל גַּג־בֵּיתִי, דִּמְעוֹתָיו נוֹטְפוֹת עַל חַלּוֹנִי, וּמֵתַי לֹא קָמוּ לִתְחִיָּה. אֵין שׁוֹפָר קוֹרֵא בְּדוּמִיָּה, אֵין צְלָלִים בִּשְׁחוֹר הָעֲלָטָה, אֵין מִפְלָט מִבְּכִי הַמַּלְאָכִים. הַמֵּתִים לֹא קָמוּ לִתְחִיָּה. (מתוך: מביתי הישן)