תקציר
אגם ברגר, חיילת תצפיתנית, נחטפה ממוצב נחל עוז, יומיים בלבד לאחר הגעתה למוצב. אגם התגייסה לצה״ל לאחר שנה של לימודי מכינה קדם צבאית במכינת ״גל״ בעכו - ״אחרי״. כבר מגיל צעיר אגם חיפשה משמעות. לאחר שנחטפה מצאו הוריה בחדרה פתק שכתבה: "הייתי רוצה יותר לנגן ולשנות משהו חשוב״. היא היתה אמורה לשרת בבסיס אחר אבל שבוע לפני שסיימה את הקורס הודיעו לה על שינוי המיקום המיועד. אמה אמרה לה: "במקום שבו אתה נמצא זה הייעוד שלך״. ביום השבעה באוקטובר, עם תחילת המתקפה, אגם רצה למיגונית בפיג'מה יחד עם חברותיה. היא התקשרה להורים בשעה 6:37 מטלפון של חברה שנרצחה לידה, מסרה שיש יריות ומחבלים ושכולם בוכים אבל היא לא מפחדת. דבר חטיפתה התגלה בסרטוני החמאס ואז התברר כי אגם נחטפה יחד עם עוד שש תצפיתניות: נעמה לוי, לירי אלבג, קרינה ארייב, דניאלה גלבוע, אורי מגידיש ונועה מרציאנו. אורי מגידיש חולצה בידי צה"ל 23 ימים לאחר שנחטפה. נועה מרציאנו ז"ל נרצחה בידי חמאס בשבי. ארבע חברותיה של אגם שוחררו לאחר 477 ימים בשבי חמאס. אגם נפרדה מהם בשבי והוחזרה שבוע לאחר מכן במסגרת עסקה בין ישראל וארגון הטרור הרצחני. אגם ברגר נודעה בזכות המשפט שכתבה עם שובה במסוק: "בדרך אמונה בחרתי, ובדרך אמונה שבתי". חברותיה והיא סיפרו כיצד אגם התעקשה לשמור שבת בשבי, מצאה סידור והתפללה בו ושמרה על כל חגי ישראל. האמונה ששמרה עליה בשבי הפכה לסמל עולמי לחוסנו של האדם גם ברגעי קיצון וביכולת לשלוט בגורלך בכוח הרוח. את רוב תקופת הדבי עברה יחד עם לירי אלבג. חמש התצפיתניות יצאו בראש מורם ובגאווה מהשבי והפכו לסמל ההפקרה וסמל הרוח.
