תקציר
"היי, היה לי כל כך הרבה דברים לרשום, אבל ברגע האמת הכל בורח מהראש. מי היה מאמין שיגיע הרגע שאכנס לעזה בתור לוחם. תמיד חשבתי לעצמי שבא לי איזה משפט טוב, שיהיה שלי אבל יחסית ציני אבל עם משמעות. נראלי אלך על המשפט: 'אם כבר אז כבר'. נראלי אחלה משפט, מקווה שיתפוס. לדעתי למשפט הזה יש משמעות טובה. אפשר ללכת איתו להרבה כיוונים כמו; 'אם כבר להיכנס אז שיהיה מעניין', או 'אם כבר לוחם אז שיהיה בגבעתי'. סתם… בחרתי את המשפט, בגלל שאני חושב שהדרך להשלים אותו זה: 'אם כבר להיכנס אז זה בשביל המשפחה, החברים, והעם'. בסופו של דבר, כשאני הייתי ילד תמיד הגנו עליי. עכשיו תורי להגן עליכם. נראלי זאת הדרך הכי טובה. טוב עכשיו לחלק הקשה. אמא ואבא היקרים אני רוצה שתדעו שאני תמיד אוהב אתכם וגם כשהיה לנו ״תקלים״ קטנים אני יודע שזה מתוך דאגה. אני רוצה שתדעו שאני מעריך כל דבר שעשיתם בשבילי והתמיכה שנתתם לי, ושזה לא מובן מאליו. גיא, איה ונעה, אני רוצה להודות לכם על הכל. על הריבים המטופשים שלנו, הצחוקים שתמיד היינו עושים, החיקויים שהיינו עושים אחד על השני, בקיצור כל דבר שהיינו עושים ביחד. שתדעו שאני אוהב אתכם ומעריך כל דבר שעשיתם בשבילי. משפחה וחברים יקרים, תודה על כל התמיכה שנתתם לי. אוהב ומעריך אתכם מעומק ליבי. תודה שהייתם חלק מהחיים שלי, אוהב אתכם, ארז ~ 'אם כבר אז כבר'". עדן, מפלצת שלי. אני לא יודע במה להתחיל או מאיפה. עברנו דרך ארוכה מהנה וכיפית, או כמו שאמרת לי – מלמדת. אנחנו מתקרבים להיות שנה ביחד, מאמי מי היה מאמין שעברו מעל שמונה חודשים ביחד... התקופה הזאת הייתה לי התקופה הכי טובה. למדתי כל כך הרבה, נהנתי כל כך להיות איתך. תוך כדי שאני רושם, אני מבין כמה אני אוהב אותך חיים שלי. מאמי שלי, יפה שלי, מפלצת שלי, רק שלי. תמיד ידעתי שיש לי הרבה להגיד, אבל ברגע האמת זה הכי קשה. אבל בגלל שאת מכירה אותי כל כך טוב את בטוח יודעת מה אני חושב עלייך. חיים שלי אני אוהב אותך, תמיד אוהב, לא משנה מה קרה, את תמיד בלב שלי. אוהב אותך מפלצת שלי. סמ"ר ארז מישלובסקי ז"ל, מאורנית, לוחם בגדוד צבר, חטיבת גבעתי. ארז כתב את דבריו האחרונים בפנקס, וכמה ימים לאחר מכן נפל בקרב באסון הנמ"ר בצפון רצועת עזה בט"ז בחשוון תשפ"ד, 31.10.23. הנמ"ר נשרף לגמרי אבל בדרך נס הפנקס ובו דבריו האחרונים של ארז שרד. הותיר אחריו הורים, שלושה אחים ובת זוג. בן 20 בנופלו.
