סגן יואב מילייב

תקציר

"אלו היו 20 הדקות הטובות בחיי. עלינו עד פה בזחילה. נפצעתי ויש מטח עכשיו. חושב עליך ואחשוב כל המסע. אני אוהב אותך" "להסתכל כשקשה. ראש מורם. להוות דוגמה. להיות הכי טוב. לחתור למגע. להתאפס וסוויץ' במוח. לטרוף בראבק" סגן יואב מלייב, בנם של מאיה ואלכס. נולד בכ"ה בכסלו תשס"ד, נר ראשון של חנוכה בקריית אונו. בן בכור להוריו, ואח לטליה, אבנר והראל. גדל בקריית אונו והצטיין במגמות הפיזיקה והפסיכולוגיה. איש של מילים ומנגינה. ושל נחישות גדולה. לעינב חברתו נהג לכתוב פתקים ומכתבים רבים. יואב התגייס באפריל 22 למסלול קצונה ייעודית קרבית לקציני קשר גדודיים בחיל הקשר והתקשוב. הוא היה חייל מסור ומלא מוטיבציה, שהקפיד להסתובב עם פנקס כיס קטן שבו כתב לעצמו הגיגים ומחשבות. את מסלול ההכשרה סיים כ"חניך למופת" – נבחר על ידי המפקדים והחברים למסלול. בתום ההכשרה הוצב לבקשתו בתפקיד סגן קצין קשר בגדוד "עוז" 77 של חטיבה 7 בשריון ובשבת שמחת תורה, השבעה באוקטובר היה מוצב עם מפקדת גדוד 77 במחנה יפתח. יואב היה בשבת ההיא הקצין התורן במחנה והאחראי על כיתת הכוננות. כשהחלה המערכה על המוצב, הוא הנחה את החיילים להיכנס למיגונית, הרגיע ועוד את כולם ואז יצא עם חיילי כיתת הכוננות לשער המחנה. הם נקלעו למארב וניהלו קרב ממושך ועיקש. יואב ניהל קרב למופת. ניהל אופרציה מבצעית ותפעולה, עדכן את החמ"ל, הזעיק רופא לטיפול בפצועים ונלחם תוך כדי בגבורה. בעוז רוחם הצילו הלוחמים את חייהם של עשרות החיילים והאזרחים ששהו בבסיס, ובעמידותם מנעו את כיבוש המוצב. לאחר שנפצע בקרב ובעת שכדורים שורקים סביבו, הוציא יואב מכיס המדים את פנקס הכיס ועט ובכתב חלש כתב את מילותיו האחרונות. בן 19 בנופלו.