תקציר
"יוצאים לפשיטה מורכבת הלילה, אבל החיוך לא יורד מהפנים. לזה חיכיתי, לזה התאמנתי. אני חלק מהמורשת של המדינה הזאת. הכול מובן פתאום, הדור שלנו, התור שלנו. החיוך לא יורד, כי כל החוויות שצברתי, והאנשים שאיתי בדרך, לא מאפשרים לי. לא יכולתי לבקש חיים טובים יותר. לא הורים אוהבים יותר, לא משפחה מגובשת יותר, לא אהובה גדולה יותר, לא חברים טובים יותר. תמשיכו לצחוק וליהנות, כי אני עשיתי חיים משוגעים". סגן עמרי שורץ, בנם הבכור של שירלי ותומר, נולד ביום כ"ג באב תשס"ב (1.8.2002) בשדמות דבורה שבגליל התחתון. אח לנועם ואלה. גדל והתחנך במושב שדמות דבורה, למד בבית הספר כדורי והיה חבר במועצת התלמידים. דחה את גיוסו כדי להתנדב בשנת התנדבות בקיבוץ בארי. עומרי אהב את המדינה ורצה להיות לוחם וכך הגיע לסיירת הצנחנים, שם עבר מהר מאוד לקורס מ"כים והתחיל קורס קצינים שבסופו קיווה להתמנות למפקד צוות בפלס"ר צנחנים. בשבעה באוקטובר הוקפץ עם יתר הצוערים, ולחם על קיבוץ כיסופים. במהלך הקרבות הוציא פנקס ספירלה קטן והחל לכתוב יומן, אותו ניהל עד יום מותו. בפתיחת היומן כתב: "בדיוק יצאנו מכיסופים, שוכבים פה בשטח הפתוח מאחורי הבית קברות, כל דקה 'גשם סגול'. אני רושם כאן, כי אני מבין שהקרב הקטלני שעברנו הוא לא האחרון, אז למשפחתי אכתוב שחינכו וגידלו אותי כמו בספר. אימא ואבא, אני אוהב אתכם, אתם הכי טובים שיש. זוג עם לב אחד, שילוב מדויק בין לב ומוח. נועם אחי, אתה מלח הארץ הזאת, ואני אוהב אותך. ולולה אחותי, שמרי על כולם שפויים, הרי את הכי חכמה כאן". בתחילת דצמבר 23 כתב ביומנו לקראת היציאה לפשיטה המורכבת את המילים שהובאו בראש העמוד. בתאריך ח' בטבת תשפ"ד 20.12.23 כתב עוד: "המלחמה לא קשה, יש אוכל, מזרונים, ובגדול כל מה שצריך. אם סבא יעקב עשה סצנת מילוט באירופה הקרה עם ילד בן שמונה על הגב, מי אני שאתלונן". באותו היום יצא לקרב בצפון רצועת עזה ושם לחם עד שנהרג. לצדו נהרג גם סגן איליאן יעקב, ונפצעו קצין ושני צוערים. בן עשרים ואחת בנופלו. על מצבתו חקקו אוהביו: "קָדִימָה הַלְאָה", ביטוי שעומרי נהג לומר במהלך שנת השירות בבארי. מידע נוסף:
