תקציר
בשבת 7/10 שהתה גלי אילון בת ה- 15 בבית סבתה בכפר עזה ומתעוררת בבוקר לקול האזעקות והמטחים. במקביל היא מקבלת הודעות בווטסאפ על מחבלים שמסתובבים בקיבוץ. אחיה שנמצא בבית המשפחה שולח לה הודעה שאבא שלהם הוקפץ ומבקש להיות בממ"ד. היא נכנסת לממ"ד ומתחבאת מתחת למיטה עם בת דודתה. היא שומעת את היריות קרוב לבית ואת ההחלונות מתנפצים. הכוח הראשון שהגיע אל הקיבוץ, היה לוחמי יחידת דובדבן שמצאו את עצמם בתוך כאוס מוחלט שהם לא נתקלו בו לפני. הם חטפו אש מהמחבלים והאירוע נהיה מסובך, חיילים נהרגו ונפצעו. הם גררו את הפצועים לתוך הבית של סבתא של גלי ומתחילים לטפל בפצועים והופכים את הבית למקום מקלט. גלי שמסתתרת מתחת למיטה, שומעת קולות מוכרים בעברית. כשהם נכנסים גלי שומעת את המצוקה והצורך שלהם בידע נוסף לגבי מה שקורה בחוץ וחושבת על רעיון: "הם היו צריכים לדעת על עוד פצועים ועל מיקומים של מחבלים ואז הבנתי שלא יעזור להיות מתחת למיטה. למה לא להיות בחוץ, לנסות להילחם ולעזור גם לאנשים אחרים? אמרתי להם שיש קבוצה של הקיבוץ וכל מי שהיו אצלו מחבלים שולח מיקום ושאני ארכז איפה יש פצועים ומחבלים או לאן צריך להגיע". לוחמי דובדבן לוקחים את ההצעה של גלי בשתי ידיים. היא מתחילה לרכז להם את כל המידע הקריטי וחשוב מכך, לחבר ביניהם לבין חברי הקיבוץ שבשלב זה מבינים שהמחבלים נמצאים בכל מקום וכבר לא סומכים על אף אחד. אנשים נורא נבהלו, הכל היה פרוץ באותו יום. היה נורא מסובך להגיד שזה כוח צה"ל ולא מחבלים. גלי בנקודה הזאת מתחילה לרשום בכל הקבוצות לא לדאוג והיא מקליטה להם הודעות, הם שומעים את הקול שלה. גלי יושבת עם הלוחמים על המפה ומראה להם ממש איפה כל דבר קורה. מסמנת על המפות איפה יש התקלות ואיפה עוד שומעים אנשים שמתהלכים להם בבית או מעשי זוועות שחייבים לעצור. היא עזרה להגיע למוקדים החמים איפה שהיו הכי הרבה מחבלים, לחסל ולהוציא משפחות החוצה. זה הציל הרבה מאוד חיים. כוח דובדבן ששהה בבית סבתה של גלי, התחיל להכין את עצמו לעזיבה ולהתקפל. בעזרתה של גלי הם הבינו שיש להם משימות דחופות יותר ועזבו את משפחת אילון כשביתם נחשב מטוהר ממחבלים. בשעת לילה מאוחרת מבינה גלי שהרבה מתושבי הקיבוץ חולצו והם עדיין בבית. "התקשר אליי חייל ואמר שהם מחכים להוציא אותנו. הסתכלתי מסביב וראיתי שאני בסדר, סבתא בסדר, אף אחד מאיתנו לא פצוע. החיילים של דובדבן הביאו לנו מים ככה ששתינו, יש כאלו שלא שתו מארוחת שישי. אמרתי להם לא לבוא ושיש פצועים בדור הצעיר, שילכו אליהם. זו הייתה החלטה קצת קשה אבל עשינו מה שצריך". לוחמי דובדבן שלא שכחו את הילדה הגיבורה שעזרה להם, שולחים כוח של גבעתי לבית בו נמצאת גלי עם בני משפחתה ובתהליך חילוץ מסוכן מובילים אותם אל מקום מבטחים בתחנת הדלק, שם מבינה הנערה שיש משפחות שעוד זקוקות לעזרה ושוב מצאה את עצמה מכוונת חיילים למיקומים של אנשים נוספים. לאחר 35 שעות, גלי מתאחדת עם אמה ואחיה הקטנים. אלא שאז היא מגלה שאביה טל לוחם בכיתת הכוננות נעדר ובהמשך מתקבלת ההודעה שהוא נהרג בקרב. (מתוך עמוד הפייסבוק "חרבות ברזל – סיורי גבורה")
