תקציר
שהתחיל מטח הרקטות מעל שמי ישראל, נכנסה אביטל אלדג'ם לממ"ד. השכן שלה, ד"ר חיים כצמן ז"ל, התקשר לשאול לשלומה והבטיח שיגיע אליה כשתהיה הפוגה. וכך עשה. בדרך עבר בבית השכנה תהילה קעטבי ודיווח שנרצחה. השניים הסתתרו בארון הבגדים שבמרחב המוגן אך בסביבות 13:30 פרצה חוליית המחבלים אל הבית, פוצצה את דלת הממ"ד ופתחה בירי מאסיבי לעבר הארון. חיים כצמן גונן על אביטל בגופו וכך ספג את רוב הקליעים והציל את חייה. המחבלים שלפו את אביטל החוצה ואחד מהם העביר אותה לסלון הבית, שם העבירו אליה את נגב (3.5) ואשל (ארבעה חודשים), ילדיה הקטנים של שכנתה, עדי ויטל-קפלון שנרצחה זמן קצר לפני כן בביתה, בעת שהגנה בגבורה על ילדיה. תחת איומי נשק ובתוך קיבוץ בוער, אולצה אביטל לצעוד עם שני הילדים הקטנים מבית לבית. באחד הבתים הסתתרה משפחה בתוך הממ"ד, והמחבלים פקדו על אביטל לשכנע אותם לצאת. בני המשפחה סירבו וניצלו. המחבלים הוציאו את אביטל והילדים מהפרצה בקיבוץ לכיוון גדר המערכת ומשם לרפיח. אביטל החזיקה את אשל התינוק ואחד המחבלים הרים את נגב הפצוע על הכתפיים. כשני קילומטר מהבתים ברפיח, סימנו המחבלים פתאום לאביטל שהיא והילדים יכולים ללכת. המחבל הוריד את נגב מהכתפיים ורץ עם שאר המחבלים לכיוון הרצועה. אביטל והילדים נשארו לבד, בתוך עזה. אביטל לקחה את הילדים והתחילה לצעוד חזרה לעבר ישראל, לאורך קילומטרים בשדות, תוך כדי שהיא מנווטת תחת אש. היא הצליחה להגיע לקיבוץ, שם פגשה חבר קיבוץ שהכניס אותה לביתו ומשם נלקחה עם הילדים לקיבוץ השכן גבולות, כדי להיפגש עם אביהם. גבולות השכן, שם פגשה את אביהם של הילדים, ענני, שהיה במסיבה בקיבוץ סמך וניצל.
