תקציר
דניאל ונריה שרעבי יצאו יחד עם חבריהם לחגוג במסיבת הנובה ברעים, אך תוך שעות מצאו עצמם בלב התופת. הם ניסו להימלט משטח המסיבה ולמצוא מחסה. בדרך דניאל, חובש בהכשרתו, עצר כדי להציל חיים של אחרים, תוך סכנה עצמית מוחשית. במהלך הבריחה נתקלו האחים בטנק שנמצא במרחק של כחצי קילומטר מהמסיבה, ללא חיילים חיים שיתפעלו אותו. דניאל החליט להתקשר למכרו יוני, ששירת כסגן מפקד פלוגה בצבא. מאותו רגע, השניים, בהכוונתו של יוני, ניהלו קרב מול מחבלי חמאס, מאחורי הטנק הפגוע ויחד עם יוני על קו הטלפון. "מרגישים את הפאניקה באוויר. אני שומע יריות, ואני אומר זה לא M16, זה קלצ'ניקוב", סיפר נריה למאקו כיצד נמלטו השניים, יחד עם חברם יוסף חיים אוחנה שנחטף לעזה, אחרי שחברתם קארין ז'ורנו נרצחה כבר בתחילת המתקפה במסיבה. "מגיע טנדר שלישי ומתחיל לדפוק צרורות, 500 כדורים בדקה". בתחילה יוני הנחה את דניאל לחפש תחמושת בתוך הטנק, אך רק מאג אחד נמצא. במשך שעות הוא הורה להם לא להפסיק את האש, כדי למנוע מהמחבלים להתקרב אליהם, הוא הזעיק כוחות נוספים וגם יצא לחלץ אותם בעצמו יחד עם צוות מאולתר. אלא שהשטח היה רווי מחבלים וכך נותרו השניים מנהלים את הקרב עצמאית, כש-30 אזרחים מסתתרים עימם במקום, חלקם פצועים. רק בשעות אחר הצוהריים של יום שבת, אחרי שעות תחת אש חולצו כולם - איש מהאזרחים שהיו מאחורי הטנק הפגוע לא נפגע. "כולנו ידענו שאנחנו הולכים למות, אבל לא ידענו איך", שחזר נריה במאקו. "אתה רואה RPG והוא לא פוגע בך בנס. כל השעות האלה אתה שומע בנות צורחות, מקבלות כדורים - ואני לא מתייחס לכלום, אני יודע שאני צריך להמשיך לירות". האחים שרעבי הצילו 30 אזרחים ונבחרו להשיא משואה בגין גבורתם.
