תקציר
טלי חדד בת ה-49 מאופקים שמעה בבוקר השבעה באוקטובר קולות ירי מחוץ לבית והבינה מיד. היא לא היססה ואמרה לבנה הלוחם ששהה בבית לקחת את הנשק האישי ולבדוק מה קורה בחוץ. איתמר יצא לקרב אך טלי לא הצליחה להישאר בבית ולחכות לשובו. היא יצאה אחריו. בשיחה עם ynet שחזרה חדד: "שמענו את היריות, שהתרחשו בזמן ששתי בנותיי היו עם אביהן בתפילה. היריות התחזקו ואמרתי לאיתמר 'קדימה, לך לתפקיד של החיים שלך, לזה התכוננת. רוץ, יאללה כפרה, רוץ'. חזרתי הביתה, נעלתי נעלי ספורט ורצתי בעקבות הבת שלי. איתמר כבר נעלם, ובהמשך הסתבר שעלה על אוטו עם שני אזרחים נושאי נשק - והם היו הראשונים למעשה שנכנסו לגוש בניינים שמנו נשמע יריות". חדד הבינה שהמצב לא טוב וגם שמעה זעקות פצועים. היא ביקשה משכן שיביא אליה את הרכב המשפחתי ובלי לחשוב פעמיים יצאה אל אזור הקרב כדי לאסוף פצועים. הפצוע הראשון שבו נתקלה היה בנה איתמר. "הסתכלתי לו בעיניים, אמרתי לו שאני לוקחת אותו ופצועים אחרים למד"א ואמשיך כי אין כאן אמבולנסים" סיפרה לווינט. "הוא ילד חכם, הבין, הסתכל עליי ואמר 'בסדר'". היא הגיעה לתחנת מד"א שנמצאת בעיר, שמה את הבן באמבולנס וביקשה שיפנו אותו מהר לבית החולים. לאחר מכן, במקום להצטרף לילד הפצוע, חזרה באומץ אל האש כדי להביא פצועים נוספים. "נסעתי על 120 בצורה מטורפת", סיפרה. בקור רוח בלתי יאומן, טלי חדד פינתה באותו הבוקר 13 פצועים לקבלת טיפול רפואי וכך הצילה את חיי בנה וחיי אחרים.
