תקציר
עמית הייתה כוננית בקיבוץ בארי באותה השבת, התעוררה ב-6:30 עם מטח הרקטות הראשון. חבר פרמדיק, שיצא מהקיבוץ למשמרת בנתיבות, הפציר בה לבוא איתו בשל המטח יוצא הדופן ומבשר הרעות. עמית סירבה וטענה שזו הסיבה שהיא צריכה להישאר. כשהבינה שמחבלים חדרו לקיבוץ, רצה למרפאה הקרובה, מרפאת השיניים, שם טיפלה, יחד עם רופא ואחות נוספים, בפצועים רבים. שניים מחברי כיתת הכוננות של הקיבוץ הסתגרו בה יחד איתם והגנו על המרפאה. מעל שבע שעות טיפלה עמית בפצועים בגבורה, והמשיכה להילחם על חייהם תחת אש, עד לרגעיה האחרונים. היא שמרה על קור רוח ולא הפסיקה לעדכן את מוקד מד"א במצב הפצועים ולהתחנן לחילוצם. כשנגמר הציוד הרפואי, ליטפה את ראשם של הפצועים, השקתה אותם במים ועודדה אותם. שניים מהפצועים ששרדו סיפרו כי הסיוע שהעניקה להם הציל חייהם. לקראת השעה 14:00, כשהמחבלים חזרו למרפאה והתחמושת של חברי כיתת הכוננות נגמרה, כתבה למשפחתה: "אני לא חושבת שאצא מפה. בבקשה תהיו חזקים אם יקרה לי משהו". היא נורתה ברגל, הספיקה לעשות לעצמה חוסם עורקים, אך נורתה שוב ומתה. מהמרפאה ניצלו רק אחות ופצוע אחד, כל האחרים נרצחו כולל הרופא שטיפל יחד איתה בפצועים, ד"ר דניאל לוי. מלבדם, נרצחו באותו היום בבארי עשרות חברי קיבוץ נוספים. עמית מן נרצחה במרפאת השיניים של קיבוץ בארי, בעת מילוי תפקידה כפרמדיקית, בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023). הייתה בת 22 בהירצחה. הובאה למנוחות בנתיבות, לצד קברו של אביה האהוב. הותירה אחריה אם וארבע אחיות.
