תקציר
שחר הוא דור שלישי של קיבוצניקים, בוגר פלס"ר הנח"ל וחבר כיתת הכוננות של בארי. איש שמאל מובהק, שאף לקח חלק בפעילות "שוברים שתיקה". עבד באגף החשב הכללי במשרד האוצר ולאחר מכן עזב את המסלול המבטיח עבור תפקיד סמנכ"ל הכספים של קיבוץ בארי. אשתו עפרי ניהלה את סניף עמותת אנוש בקרית גת. ביום שישי, 6.10, נפגש עם חברים כדי לתכנן את מסלול טיול הבנים שלהם. בבוקר השבעה באוקטובר, עם פלישת מחבלי חמאס לבארי, הוא הוזנק לכיתת הכוננות. "ההתנהלות שלו באותה שבת שחורה איפיינה את מי שהיה תמיד", נכתב עליו באתר בארי. "מוביל ונחוש, יודע בדיוק מה צריך לעשות. הוא הגיע לנקודת איסוף הפצועים במרפאת-השיניים של הקיבוץ ונלחם משם, משרה ביטחון על כל מי שנלחם לצידו. מצה"ל ביקש להפציץ בעזרת מסוק ליד גן השעשועים בבארי, כי היו בו מחבלים רבים, אך בקשתו לא אושרה. תוך כדי לחימה טלפן לעפרי וביקש שתנעל את הבית. למחבלים צעק באנגלית i’m not your enemy . הוא לחם עד הכדור האחרון". שחר הגיע למרפאת בארי, ושם סייע בהגנת המקום לצד הרופא והפרמדיקית שטפילו בפצועים. דורון, אביו של שחר, סיפר ל'ynet' על גבורת בנו: "במשך 7 שעות כיתת הכוננות נלחמה לבד מול מאות, כן, מאות מחבלים. שחר שלי הגן במשך 4 שעות על נקודת איסוף הפצועים. נלחם כמו אריה, הרג עשרות מחבלים". הוא הוסיף כי "כשנגמרה לו התחמושת הוא לקח מחבריו הפצועים מכיתת הכוננות והמשיך להילחם עד שנגמרה לו התחמושת ואז המחבלים פרצו, הרגו אותו, את הרופא והפראמדיקית ואת חבריו מכיתת הכוננות ולחשוב שבכל השעות הללו שחר האמין שצה"ל יבוא, יציל את חברי בארי ויחלץ אותו מהקרב".
