"לסיפור שלנו יהיה סוף טוב"

תקציר

כאן נטמן זהב טהור. מלאו ימיך, בן. 22 שנים, אבל מלאו ימיך. לכל אורך חייך חיית במלאות כזאת, בכל תחנה בחייך הייתה מלאות. רכבי חילוץ והצלה, הכרת את כולם מגיל קטן. עברנו בחניון אוטובוסים, בתחנות כבאיות, ניידות משטרה, בחיי, אפילו בתחנה של כל משאיות הזבל של ירושלים. את בית"ר ירושלים אהבת בכל הכוח. במשך תקופה לא הסכמת לאכול מאכלים בצבע ירוק, כי אין מצב למכבי חיפה. את הפינג־פונג טרפת, התאמנת, התחזקת. לא תמיד ניצחת, אבל שאפת ולא ויתרת. היית השראה להתמדה ולמסירות, מודל לצעירים במועדון. אף פעם לא נתקלנו בבעיה להעיר אותך ליום חדש. קמת מיד, הבנת ורצית לבצע את משימות היום שבפתח. הקפדת על תזונה. את בית הספר פשוט אהבת. תיכון שלם עבר עליך באהבה גדולה לחברים ואפילו למורים. מעולם לא נקראנו לשיחה עם המורה או המנהל, היית ילד חלום. לצבא הגעת לבד, בלי חבורה מהבית ובלי לדעת לאן אתה נכנס. אחרי יומיים בטירונות החליפו לך חדר, והתלונה שלך הייתה: "אבל למה? כל כך כיף לנו ביחד, אנחנו חברים!". זה היה אחרי יומיים! הצלחת להתחבר עם כולם, לראות את הטוב והמצחיק בכל אחד. אמרתי לך שגם אם תעמוד ליד עמוד חשמל לחמש דקות, אתם תהיו כבר חברים טובים. כל יום היית מתקשר, מסכם את היום ומאחל לילה טוב. זכינו, זכינו, זכינו. שיתפת אותנו בהכול, מתוך אהבה גדולה ומנדיבות הלב שלך. העתיד שלך היה כבר מוכן. תכננת הכול, חתרת למטרה והשגת אותה - להמשיך לתרום לביטחון מדינת ישראל, לעם ישראל. זו הייתה השאיפה הכי גדולה שלך, וכל רגע פנוי היית ממלא בעוד קניית דעת, בלימוד ערבית, אפילו באפטר מעזה, כדי להיות טוב יותר. עוד ועוד כושר, כדי להיות חזק יותר. לא נחת מהמטרות שהצבת לעצמך, אבל תמיד היית שמח ותמיד מוקף בחברים. חיים עם ערך, חיים עם משמעות, אבל אף פעם לא על חשבון משפחה, צחוק וחברים. הצלחת לשלב הכול עם החיוך המתוק שלך. תודה, בן, שחיית חיים מלאים. תודה שעשית אותנו גאים, תודה על כל הצחוק והחברות איתי, ההומור הכל־כך מטומטם שהיה לך ולי. תודה שהיית פה איתנו עם כל המלאות שלך. אתה עדיין איתנו ותמיד תהיה. ועכשיו לכם, לכולכם, לכולנו, לעם היהודי בארץ ישראל. בתור מספרת סיפורים אני אומרת לכם: לסיפור שלנו יהיה סוף טוב! אנחנו ננצח! אין לנו ברירה אחרת. אנחנו עם שרוצה לחיות, ולא כמו האויבים שלנו, שפלים ועלובים, פחדנים, נאצים ועוזריהם שמקדשים את המוות. אנחנו נחיה ונשגשג ונבנה, והמנהיגים שלנו חייבים להיות ראויים לנו. לרוח הישראלית שמפעמת בכל אחד ואחת מאיתנו, לרוח הישראלית שמפעמת בחיילים המדהימים שלנו. אם החיילים שלנו הצליחו לשים את עצמם בצד ואת העם במרכז, ראוי שיעשו כך גם מנהיגינו. מנהיגים שלא מבינים זאת, מנהיגים שמסתובבים עם יוהרה, עדיף שיפנו את המקום לאלו שכן יודעים מה לעשות, כי אנחנו חייבים לנצח. זה או אנחנו, או הם. זה או הנאצים ועוזריהם, או אנחנו. אתם שומעים, עם ישראל? העולם, אתה שומע? שומעים, אויבים שפלים, תאווי מוות ורוע? עם ישראל חי! לנצח נצחים ולעולמי עולמים. בגו זקוף ובראש מורם, עכשיו יותר מתמיד. תתחזקו! תאמינו! תדרשו טוב, תתעקשו על הטוב, ואנחנו ננצח.