תקציר
יותם, ילד אהוב ויקר שלי, אני לא יודעת איך מצליחים בכלל להגיד משהו במעמד כזה. אני מקווה שאצליח להעביר משהו ממה שאני מרגישה אליך. נולדת כגוש חומד עם רעמה ג'ינג'ית, קטן ומושלם, וכבר אחרי כמה ימים הבנו שהחיים שלך על האדמה הזאת לא יהיו פשוטים. עברת לילות וימים של סבל רב, כאבים וייסורים כבר בשנתך הראשונה, ולאחריה עוד שנים רבות של קשיים גופניים ורגשיים. החיים לצידך, יותם, היו שיעור ארוך. שיעור מופלא שלי כאמא, שיעור שלימד אותי איך להיות אדם סבלני, מכיל עד אין קץ, עם חשיבה מחוץ לקופסה כדי להיות לעזר לך ולו במעט. הנחישות שלך להצליח למרות הקשיים הבלתי נסבלים, הבלתי אפשריים, קשיים שלפעמים חשבת שיתגברו עליך, היא נחישות ראויה להערצה. כל אדם שהכיר אותך - ולא היו הרבה כאלה, בחרת אותם בפינצטה - ידע איזו אישיות מיוחדת יש לפניו. לפעמים חשבתי שהגעת מיקום מקביל, ושהחיים על האדמה כאן לא מובנים לך. היו לנו כל כך הרבה שיחות על ההתמודדות שלך, על האומץ שלך, על הבחירה שלך לקום כל בוקר ולהמשיך לחיות לצד הסבל הכה קשה עבורך. היו ימים טובים של שמחה עם חברים, עם האחים שלך נויה ותובל, איתנו, עם יוסי, לידור ודני. בצד הקושי הייתה פריחה, התקדמות בנגינה. רצית להיות מפורסם, להיות מתופף שכולם יכירו אותו. דיברת על עולם טוב יותר, רצית עולם שיהיה טוב יותר, בלי רוע ונקמה. התמסרת לחתולים שלנו - לדניאל, שלשולי, עכברוסת וכל החבורה, ואחריהם נוספו גם החתולים הפרטיים שלך בכפר עזה, רמזי ומישמיש. ביום שבת, אותה שבת שחורה, היית חזק, אמיץ וקר רוח. ידעתי כל הזמן הזה שאתה בחיים, גם כשלא היה אות חיים ממך. ידעתי בתוכי. בכל התקופה הארוכה, שבעים ימים, אפשרת לי לנסות להפוך את העולם לטוב יותר, גם פה בארץ ואפילו באנגליה יחד עם תובל, ובאוסטרליה הרחוקה. בתקופה הזאת כולם הספיקו להכיר אותך - בחור יפה תואר, עדין נפש, עם עיניים כחולות, שאוהב בעלי חיים ומתופף מאוד מוכשר. התפרסמת. דרך ההתמודדות שלך שם בשבי אתה מביא לנו תקווה לעולם טוב יותר. ביום השחרור שלך יצאת כפרטיזן לוחם מהשבי, לא הסכמת להתענות יותר מתחת לידי המרצחים, לא הסכמת לשבת ולחכות. לקחת אחריות על עצמך, יחד עם חבריך לשבי, העזת. על החיים ועל המוות. בחרת לעשות משהו, לא הלכת כצאן לטבח, עשית מעשה גבורה שייזכר לשנים רבות בתולדות עם ישראל. ילד אהוב שלי, אני לא נפרדת ממך. אתה תמיד תישאר בלב שלי, גם אם פיסית הגוף המושלם שלך לא פה איתי. אני מצפה למסרים ממך, בדיוק כמו שקיבלתי ממך כשהיית בשבי, רחוק ממני אבל קרוב בלב. עשית את שלך, ילד אהוב, אני יודעת שאתה שלו ורגוע עכשיו. עוד שבועיים נציין את יום ההולדת שלך, 29. תודה על 29 שנים מלמדות, מעניינות, מאתגרות, עם הרבה־הרבה אהבה. החוסר שלך יורגש בכל רגע ורגע בחיים שלי, ומצד שני אתמלא בכוח שהקרנת והעברת, והוא ילווה אותי כל חיי. לינק להספד:
