תקציר
היומן שאריה ניהל הפך ליומן מלחמה אחרי שגויס ב-7 באוקטובר, ובו הוא תיאר את חוויותיו. "החטיבה מוכנה. שומעים בחצי אוזן 'עלה קרב' ותקיעת שופר השולחת אותנו לדרכנו. נוסעים נסיעה שדומה לנצח על שבילי הנגב המערבי. ממול - רעים, בארי וכל העוטף - כולם מדורות עשן והדי קרבות", הוא כתב בתשעה באוקטובר. בעשרה באוקטובר הוא כתב: "מתקשרים מדי פעם הביתה כי עוד אפשר ומנסים להרגיע. מזל שמיכל כזאת לביאה". רס"ן אריה ריין ז"ל, בן 39 ממשמרות, בנם של דינה ונתן, גדל בקבוצת יבנה. בן זקונים להוריו, אח של תמר, גלית, יונה ויעקב. בהיותו בן שלוש עברו בני המשפחה להתגורר ברחובות, שם גדל והתחנך. למד במכינה הקדם צבאית בעלי והתגייס לשריון. חבריו כינו אותו בחיבה: האריה שאהב טנק". לאחר שחרורו החל ללמוד הנדסת תעשייה וניהול באוניברסיטת בן-גוריון ובמקביל עבד בחברת "אלטל" המספקת פתרונות טכנולוגיים ואחזקתיים למערכות שונות. נחשב מבריק ומסור. בשנה האחרונה ללימודיו, הכיר באמצעות חבר ללימודים את מיכל והם גידלו יחד שלוש בנות - שקד, כרמל וגפן. ב-24.12.2023 יצאה היחידה למבצע חיפוש חטופים ונעדרים ברצועת עזה, ואריה לבקשתו פיקד על הטנק המוביל את הכוח. במסגרת המבצע נתקלו במחבלים, ובקרב שהתפתח אריה נהרג. רב-סרן אריה ריין, בן 39 בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין במשמרות. לפני מותו ניהל יומן מלחמה על פתקים קטנים בזמן שהיה בשטח. אחרי שהוא נהרג, מיכל הפכה את הפתקים ליומן ואף יצרה פונט המורכב מכתב ידו, לזכרו. את הפונטים ניתן למצוא באתר אות.חיים וכן באתר שהקימו אוהביו לזכרו aryehrein.info.
