תקציר
"ואם אי פעם אמות לפני שיגיע זמני אני רוצה שתחגגו את החיים ולא תתאבלו על מותי שתקומו כל בוקר עם חיוך וגעגוע בלב ולא תתנו לאף שניה מחייכם להתבזבז תראו עולם בשבילי תעריכו כל רגע קטן ומדי פעם תחייכו לעננים אני אהיה שם מצטערת על הצער שגרמתי שתדעו שאני במקום טוב מתגעגעת ואוהבת מאוד". סמ"ר (במיל') עדי אודיה ברוך ז"ל, מקרית נטפים, בתם של אורית ואבי (אברהם) ברוך, ואחות לדביר יצחק ויניר דוד. מגיל 16 התנדבה בארגון "משפחה אחת" לנפגעי פעולות איבה והדריכה בתנועת "בני עקיבא". הייתה צלמת אירועים מוכשרת, אשת שטח ויצירה ששירתה כסמלת מבצעים בחטיבה מרחבית יהודה. עם פרוץ המלחמה, עדי לא קיבלה צו 8, אבל עשתה הכול כדי להתגייס למילואים. כשהוזמנה לנהל חמ"ל מבצעי שהוקם בשדרות בימים הראשונים של המלחמה, נענתה מייד. בדרכה לבסיס, נהרגה מפגיעת רקטה בשדרות בכ"ז בתשרי תשפ"ד, 12.10.2023. הותירה אחריה הורים, שני אחים ובן זוג. בת 22 בנופלה. בלווייתה, בן זוגה נבו הציע לה נישואים עם טבעת שהכין מראש. אחרי מותה של עדי פתחה אימה אורית את המחשב האישי שלה ומצאה בו מעל מאה שירים שכתבה, מסודרים לפי תאריכים ונושאים. בין כולם הבחינה בשיר יוצא דופן עם הכותרת "ואם אי פעם אמות". השיר נכתב בינואר 2023, תשעה חודשים לפני שנהרגה, בתקופה שבה איבדה שני חברים קרובים שנפטרו בטרם עת. השיר פורסם אחרי מותה וזכה ללמעלה מ-20 לחנים.
