תקציר
"אבא תוריד את כולם מהרמקול, אני רוצה לדבר איתך לבד. "אני מבקש לדבר איתך ברצינות ומבקש שתקשיב לי בלי לכעוס עלי. אבא, אנחנו כאן בתופת, והמצב על הפנים. אני לא יכול להגיד לך מה יהיה, אבל יש סיכוי שאני לא חוזר הביתה אלא נשאר כאן. אני מבקש שתקשיב לי: אני רוצה שתמשיכו לחיות כאילו אני איתכם. אל תיפלו ואל תחיו בעצב. מבקש שתמשיכו ליהנות מהחיים, לצאת למסעדות ולטוס לחו"ל וכל הדברים שאהבנו לעשות. אבא, אני רציני, אסור שתעשו משהו אחר. אני רוצה שתדע שאני גאה במה שאני עושה וגם אם יקרה לי משהו אז יקרה, והכל בסדר, אני במשימה של החיים שלי, שומר על ארץ ישראל. כשהכל יסתיים וחברים שלי יספרו לך מה אני עשיתי כאן, אתה תהיה גאה בי מאוד. נתת לי הכל בחיים ואני מבקש שבאמת תקשיב לי. היו לי חיים טובים, חיים מלאים, ומלא אושר וטוב. מקווה שאלוהים יהיה איתי, אבל גם אם לא – תדעו שאהבתי אתכם והיו לי חיים מעולים. אבא אתה חייב להבטיח לי את זה. כי רק ככה אני יכול להמשיך". עדן פרוביזור, בנם של אוסנת (אוסי) וגיא. אח לאורין, שירן ועידן. גדל באלפי מנשה. היה תלמיד מצטיין והייתה לו חגורה שחורה בלחימה משולבת. בגלל שסבל מאסתמה, ירד הפרופיל שלו ל-64, אבל הוא נלחם להעלות פרופיל, עד שהצליח. בהמשך סיים בה"ד 1 והפך לקצין. בשבעה באוקטובר היה עם חייליו באימון ברמת הגולן והוקפץ עם חייליו במסוקים. סיפר אביו: "בשעות הראשונות למלחמה הם הוצבו באזור המסיבה ברעים ונאבקו בעשרות המחבלים שהיו שם. אחרי כמה שעות של לחימה הגיעו לשם גם טנקים והצטרפו אליהם ללחימה. עדן הבין מהר מאוד את גודל האירוע ואת האחריות שמוטלת עליו". עדן היה מפקד הטנק אשר הוביל את גדוד 52 ואת חטיבה 401 (עוצבת עקבות הברזל) בתמרון הקרקעי ברצועת עזה שהחל כמה ימים אחר כך. במשך עשרים ושלושה ימים הוא פעל באומץ ובגבורה וחתר למגע, בהתקפה ובהגנה. ב-18 בנובמבר 2023 הוא הוביל את הגדוד בפריצה לג'בליה, שם נפגע מטיל נ"ט ונפל. המכתב המלא נמצא בספר "אם אתם קוראים את המילים האלה".
