תקציר
היום שאחריי אני מקווה שאת הדפים האלה אני אצטרך לשרוף בסוף המלחמה ולא יהיה בהם שימוש, אבל אם כן אז לפחות שיהיה בהם שימוש טוב. אם קראתם את זה, כנראה שהגרוע מכל קרה. אבל תדעו באמת בלב שלם, אני גאה במה שעשיתי ולא מתחרט לרגע, וחושב שזו זכות גדולה להמשיך את דרך אבותינו בארץ ישראל ולהילחם עבור האדמה הזאת ולנקום את דם אחינו היהודים שנשחטו על היותם יהודים. אל תשקעו בעצב על מה שקרה כי אני במקום טוב יותר, ממשיך לשמור עליכם מלמעלה איפה שאין סכנה ואני יכול להגן עליכם יותר טוב. יש לי בקשה מכל הקרובים שלי - משפחה, חברים וכל עם ישראל - תהיו טובים אחד לשני, תאהבו יותר, תהיו יותר חברים, תהיו יותר סבלניים, תהיו אנשים יותר טובים כלפיכם וכלפי הסביבה, יכול להיות שכל האסון הזה לא היה קורה אם לא הפילוג ומה שקרה לנו בעם, הרי על שנאת חינם חרב בית המקדש וכל עולמנו והוגלנו ל־2000 שנים ארוכות בגלות ועד שחזרנו לאדמתנו הגיע שוב השנאת חינם ואיתה האסון הכבד הזה שחווינו. תמשיכו את החיים, גם אם אני לא ביניכם אני עדיין איתכם ועדיין רואה אתכם ונמצא איתכם בכל מקום, גם באירועים שיהיו פה לכולם בעז״ה אני יהיה שם אני מבטיח. תחייכו, תצחקו, תאהבו ותנצלו כל רגע בחיים כי חיים פעם אחת וזו לא קלישאה, זו האמת האמיתית. אם כבר למות אז בעד ארץ ישראל, זה הזכות והמצווה הכי גדולה שבן אדם יכול ועוד יהודי יכול לרכוש לעצמו. הרי אומרים ״מי שהציל נפש אחת בישראל כאילו הציל עולם שלם״ אז אני הלכתי להציל ולשמור על כל עם ישראל ועל האדמה הזאת שאני כל כך אוהב. נפרד מכם, אבל לא לתמיד, רק לעולם החומרי הזה שהוא ממילא הבל הבלים, עם כמה אבסורדי שאני אומר את זה, עוד כמה רגעים ובלי לשים לב אתם כבר איתי פה, ונצחק על כל מה שקרה ומבטיח לכם סיפורים שיהיו לכם הזויים גם בעולם הבא. בנם של אושרית ושלמה. אח קטן לספיר, אח גדול ליהב. גדל והתחנך בבאר שבע, ולפני שירותו למד שנה במכינה בבית יתיר. בצבא שירת כלוחם בגדוד שמשון (92) של חטיבת "כפיר". במהלך השירות עבר הכשרה לתפקיד חובש קרבי. באתר "יזכור" מתואר כיצד ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל תשפ"ג (25.4.2023) כתב מה זה להיות לוחם עבורו. בין היתר, ציין את שעות השינה המעטות, את הקשיים ואת הרצון להרגיע את אימא. בנוסף, ציין רגעים יפים, כמו לחזור הביתה ולקבל בתחנה המרכזית חיוכים וברכות מאנשים זרים. לבסוף, סיכם: "להיות לוחם זה לעשות מסעות בלי כוח בגוף, לחשוב על הדם שנשפך על האדמה הזאת כדי שנלך עליה ולקבל מזה כוח להמשך. להיות לוחם זה לדעת שאתה תמות בשביל החבר שלידך והוא בשבילך.... 'אין לי ארץ אחרת גם אם אדמתי בוערת', כי אם אנחנו לא נשמור על המדינה, אף אחד לא יעשה את זה". הוא לחם בגזרות שונות ולאורך הפעילות בעזה, נצמדה אליו חתולה נטושה, והוא טיפל בה ואימץ אותה. החתולה הגיעה לבית ההורים בכרמית לאחר שנפל. ביום שני, 11.11.2024, במסגרת פעילות מבצעית בעיר בית לאהיה שבצפון הרצועה, נורה טיל RPG לעבר הכוח שלו ופגע בו פגיעה ישירה. נווה נהרג במקום. את המכתב שכתב מצאה המשפחה בפתקים בטלפון שלו. מילים נוספות שכתבו חיילים ניתן למצוא בספר "אם אתם קוראים את המילים האלה", בהוצאת טוֹבִּי מבית הוצאת קורן־מגיד.
