תקציר
1. לקחת את החיים באיזי. הכל בקטנה והכל עובר אבל הכל כ"כ משמעותי. לשים לב לפרטים הקטנים שרוב האנשים מפספסים. לחבר שמסתכל ומחפש עזרה ולא נעים לו לבקש או לשכן שכותב בווצאפ הודעה לא ברורה ובעצם הוא צריך עזרה ותמיכה. 2. אנשים הם רגישים גם כשהם לא אומרים. לשים לב לא לפגוע באף אחד, גם אם לך זה נראה התנהגות תקינה יכול להיות שזה מפריע למישהו אחר. 3. לדעת להכיל מורכבויות. תמיד לברר את האמת שלך ולא לוותר עליה בגלל לחצים חיצוניים, אבל כן להיות פתוח לשמוע דעות של אנשים שונים. להשתדל תמיד לא להיות החלטי מדי ולא לקבוע את הטון, אבל תמיד לתת מעצמך כמה שאתה יכול בצניעות ובלי לדרוש טובות בעבור העבודה שאתה עושה. 4. כסף – לא לעשות אישיו מכסף. גם אם לפעמים יש שפע ולפעמים פחות, אבל שזה לא מה שינחה את החיים חלילה. בסוף הקב"ה מוריש ומעשיר ומה שמגיע לך אתה תקבל. בכל מקרה לחיות בתודעה של שפע זה פותח את הלב. 5. משחקים ג'יפים וטרקטורונים – הכל מגניב ומוסיף פלפל בעולם המשוגע שלנו, אבל באמת שאין על הרגעים הקסומים של לימוד תורה לשמה. של ההספק והידיעה. אין יום שלא עובר עליי בגעגועים עזים לתקופת הישיבה". רס"ר (מיל') שלמה אביעד ניימן ז"ל, ממצפה יריחו, לוחם בגדוד 222, חטיבת כרמלי. בנם של נעמה ואליקים. אח לעמיחי, איתיאל, רעות, מאיר, יהודית, אסנת, הללי, שיראל, צוריאל, שובאל וינון. בן זוגה של שיר ואב לארבעה ילדים: חגי, צוריה, כרמי ורפאל. בן 31 בנופלו. התגייס למילואים בשבעה באוקטובר ולחם בחזיתות שונות. את מכתב הפרידה כתב בפתקים שבטלפון ואמר לאשתו שאם יקרה לו משהו, שתחפש שם. מילים נוספות שכתבו חיילים ניתן למצוא בספר "אם אתם קוראים את המילים האלה", בהוצאת טוֹבִּי מבית הוצאת קורן־מגיד.
