תקציר
עד לנשימתו האחרונה, היה הרופא ד"ר דניאל לוי לודמיר, מסור למטופליו. בבוקר השבעה באוקטובר, עם תחילת המתקפה, נכנס ד"ר דניאל לממ"ד עם אשתו ליהי ושני ילדיהם הקטנים, ליאם ואמה. הם עברו להתגורר בבארי רק שנה קודם לכן, כשדניאל החל להתמחות במחלקת אף אוזן גרון בסורוקה. בסביבות השעה 7:30, התקשרה אליו הפרמדיקית עמית מן שכבר הוקפצה למרפאת השיניים בקיבוץ וטיפלה בפצוע קשה. מכיוון שלא היתה יכולה לבצע פעולות רפואיות מורכבות, ביקשה מהרופא להגיע. ד"ר דניאל לא היסס. הוא השאיר את משפחתו בממ"ד ויצא למרפאה. במשך שעות שהה שם וטיפל יחד עם צוות מצומצם בפצועים, תוך כדי שהוא שומר על קשר עם ליהי אשתו ועם בני המשפחה. בזמן שהצוות טיפל בפצועים, שני חברי כיתת הכוננות אבטחו אותם והרחיקו מחבלים שניסו להיכנס. הם הספיקו לחסל עשרות מחבלים, עד שבשעה שתי דקות לפני 14:00 התקבלה מד"ר דניאל ההודעה האחרונה. המחבלים נכנסו למרפאה. דניאל נרצח בעת מילוי תפקידו כרופא, ככל הנראה כתוצאה מהדף אחד הרימונים שנזרקו על ידי המחבלים במרפאה והתפוצצו. במרפאה בבארי נרצחו חברי כיתת הכוננות שחר צמח ואיתן חדד, הפרדמדיקית עמית מן והרופא ד"ר דניאל לוי. משפחתו ניצלה. בינואר 26, בדיוק ערב יום הולדתו, התפרסם בכתב עת רפואי בינלאומי המחקר שיזם והחל לעבוד עליו לפני הירצחו. חבריו בבית החולים סורוקה התעקשו לפרסם את המחקר ונלחמו על כך ששמו יתנוסס עליו כחוקר בכיר. ד"ר דניאל גדל והתחנך בשכונת סן איסידרו בלימה ובגיל 25 קיבל תואר דוקטור ברפואה והחל את דרכו כרופא. במשך שנתיים שימש רופא בקהילות בצפון פרו. בשנת 2016 עלה ארצה מתוך ציונות ורצון לחיות במדינת ישראל.
