תקציר
גיא שמחי היה לוחם סיירת שיצא לחופשה בסוף השבוע ויצא עם חברים ליהנות בפסטיבל הנובה. כשהחלה מתקפת חמאס, הוא הבין במהירות את הסכנה והחליט לפעול. התקשר לחבר מקיבוץ רעים וביקש להגיע אליו עם כמה חברים כדי למצוא לכולם מקום בטוח. גיא הכיר היטב את האזור מילדות ולכן הוביל את החברים דרך השדות עד לבית החבר, לוחם ב"מגלן". בשעה 7:43 התקשר גיא לאביו, תא"ל דדי שמחי ודיווח לו על המצב. האב הורה לו להכניס את החברים לממ"ד ולחכות לכוחות הצלה וכך גיא עשה. החברים היו נעולים ושמרו על שקט מופתי אבל גיא בחר לצאת ולחפש ניצולים נוספים. הצעירים שהציל סיפרו שהוא ניגש אליהם במיגוניות ובשבילים ואמר להם בביטחון: "אני שמחי, בואו אחריי". והם הלכו אחריו. כך הצליח להציל מבלים רבים. כשהמחבלים הגיעו לדירה ברעים, עמדו מחוץ לדלת הממ"ד גיא, ללא חולצה וללא נשק, וחבר נוסף חמוש. החבר הפציר בגיא להיכנס לממ"ד אבל גיא לא הסכים להשאיר אותו לבד, והודיע: אנחנו הולכים להרוג את כולם. חמישה מחבלים הגיעו לפתח הדירה וניסו לפרוץ את הדלת. כשאחד מהם הצליח להיכנס, גיא הפתיע אותו, קפץ עליו בידיים חשופות וחנק אותו. המחבל השני שנכנס נורה על ידי חברו. כשהבינו המחבלים שנותרו שלא יוכלו לצאת בחיים מהדירה הזאת, החלו לזרוק רימוני יד לחלל הסלון. החבר נפצע ברגלו, אך הצליח לצאת מהחלון ולעלות לגג. גיא נפצע קשה משלושה רימונים שנזרקו, הצליח לצאת מהחלון , ונורה למוות על ידי מחבל שהיה בחוץ. כל הצעירים שגיא הוביל לממ"ד ניצלו. 30 צעירים וצעירות. בלילה הבין האב מה קרה ברעים ונסע לקיבוץ. הוא ראה את הבן, נפרד ממנו ולא עזב, עד שגיא פונה מהמקום והובל לקבורה. בן 20 בנופלו. הותיר הורים ושני אחים.
